<h1>ו' ע"ב</h1>
<h2>דף נד.</h2>
דבר ברור הוא שבכל מלקיות שבתורה צריך התראה, ובפרק בודקין העדים [סנהדרין מ' ע"ב] דרשינן לה מקראי כדדרשינן התראה לחייבי מיתות, וכן השריש הרמב"ם ז"ל בפי"ו מהלכות סנהדרין [ה"ד]. ומעתה יש לעיין במכת מרדות אם הוא כעין של תורה להצריך בה התראה או לא. ומצינו לרש"י ז"ל שכתב בפרק זה בורר [סנהדרין כ"ו ע"ב] גבי החשוד על העריות עני מארי ארבעין בכתפיה וכשר, חייב מלקות הוא אעפ"י שאין שם התראה דאמר מר מלקין על לא טובה השמועה וכו'. והרמב"ם ז"ל כתב בסוף הלכות סנהדרין [פכ"ו ה"ה] גבי מקלל חבירו בלא התראה שאעפ"י שאינו לוקה אם חרף תלמידי חכמים מנדין אותו ואם רצו הדיינין להכותו מכת מרדות מכין וכו', ומשמע מדברי שני המאורות הגדולים האלה שבמכת מרדות לא בעיא התראה, ואחר דלא בעו התראה נראה שהשוגג והמזיד שוין, שהרי לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד כדאיתא בפרק בודקין את העדים [סנהדרין מ"א ע"א] ובפ"ק דמכות
